חשמלית ושמה טאייפי

את המסע לתערוכת האופניים בטאייפי  התחלתי למעשה כחודש לפני התערוכה, עם הגעתי לחברת Funkierbike.

כמנהל המכירות לשוק האירופאי הובהר לי…"אתה נוסע לתערוכה"!!!

קיום נסיעת עבודה מסוג זה שמשלבת את התחביב שהגדיר ועיצב אותי בשנים האחרונות אינו דבר של מה בכך , מבחינתי הגשמת אחד מחלומותיי מאז שנפלתי בסם הזה שניקרא רכיבת אופניים.

לאחר שנים של ביקורים ביבשת השחורה ונסיעות עסקים רבות, איך מתכוננים לנסיעת עבודה שמשלבת רומנטיקה , הגשמת חלום ואהבה????

הרי עד עתה כל המרכיבים הללו לא היו חלק מהפאזל העסקי. נסעתי. כבשתי. חזרתי. ועכשיו ???

אותה משימה. אבל מרגיש שונה.

טוב , בכל זאת ישנה מטרה והמטרה ברורה. למצוא את המפיצים הנכונים לחברה!

אז צריך להתחיל להתניע , שלושה שבועות של אימיילים לכל חברה שהכרתי והמון לחברות שלמרות שחשבתי ששוק האופניים מוכר לי כמו שוקו ולחמניה בימי היסודי העליזים, התברר לי שאני מכיר בקושי את קצה הקרחון.

שיחות טלפון שכללו מענה בשפות שונות ומבטאים שונים משיחה לשיחה, חציים הסתיימו בניתוק בשל בעיות תקשורת על בסיס שפה.

שיחות עם אנשים המובילים בתעשייה , והכרת התחום מהצד השני.. אני כבר לא לקוח , אני ספק!

שינוי התפיסה חייב להגיע ומהר, כמעט כולם בתחום הזה כמוני, כולם רוכבים כולם מאוהבים במה שהם עושים. ולכולם סיפורים מעניינים אפילו יותר משלי.

נדיר שאנשים עושים זאת רק לשם פרנסה. אהבה היא חלק בלתי נפרד מהתפקיד.

וכך ביעף הסתיימו להם שלושה שבועות של הכנה.

התאריך הגיע. ואיתו ההתרגשות. שבוע שלם שכולו אופניים, מכל סוג מכל זן. מתכת או תרכובת, כל סוג גלגל שקיים בולם וצמיג ריכוז של 1133 יצרנים מכל העולם!!!

יה אללה עוד רגע ממריאים , הפעם המזוודות מלאות עד אפס מקום בקסדות , ביגוד מיגון ועוד..

וכל זה ציוד אופניים!!! העולם השתגע מבחינתי, טירוף.

וכך מתחיל לו מסע ארוך שכולל שלוש טיסות לכל כיוון, אלפיי קילומטרים, נופים שונים ויעד אחד. טייפי בירת טייוואן.

אני לא ארחיב על מסעותינו לטאייפי מאחר ואני לא מאמין שזה מעניין את הקוראים ואקפוץ ישר לנסיעה לבניין התערוכה הלו הוא- NANGANG שנישמע כמו פעילות מורחבת בסרט פורנו ואולי לא לחינם בחרו בשם הזה??? מסיבת סקס שנתית של אופניים?

בניין רחב ידיים בעל  ארבע קומות, שתי אולמות תצוגה ענקיים ועוד חדריי VIP לתצוגה אישית.

עם ההגעה לחזית הבניין השלטים כבר התנוססו והזמינו את המבקרים.

כמובן שעל פי  הקודים הנהוגים בחיינו כיום ,צילום סלפי עם השלטים המוצבים בכניסה הראשית לביניין התערוכה חייב שליפת סלולארי והקלקה.

היום יום של סידור הביתן ואולי נגנוב שעתיים בדמו דיי שתוכנן לאותו יום.

נכנסים לקבלה וכבר נופל האסימון. מכל פינה ומכל עבר אנשים עם ביגוד ממותג של חברות אופניים מתרוצצים עם עגלות, ארגזים ואופניים.

אופניים שחלמתי עליהם ,אופניים שראיתי רק במגזינים או באתריי אינטרנט, אופניים אופניים ועוד אופניים.

זהו. גן עדן זה פה! הרי ככה נראה גן עדן של רוכב אופניים מה כבר יכול להיות שלילי???

מקבלים תגיי מציג ויאללה נכנסים.

כל הדרך לביתן אני מוצא את עצמי מזגזג מביתן לביתן כמו ילד בחנות ממתקים שלא יודע מה לבחור.

ככה זה כשבכל מטר רבוע נימצא משהו שהיה לך. משהו שיש לך. או משהו שאתה רוצה. ולכל זה תוסיפו המון דברים שלא הכרת. בקיצור קיבלתי סחרחורת.

המפגש הראשון עם הביתן משמח, הביצוע תואם את העיצוב ואף עולה עליו , הטייוונים עשו עבודה טובה אין מה להגיד.

גם המיקום החדש עושה רושם יזמין אלינו מתעניינים רבים.

הביתן צבוע בשחור מבריק עם תמונה ענקית של רוכב לבוש בגדיי פנקייר. השלט בולט ונראה למרחק. בחזית הוצבה מראה עליה הודבקו: טייץ, חולצה, קסדה וכפפות רכיבה של פנקייר. ובה אתה יכול להתבונן ולראות את עצמך עם הבגדים. המראה עוד תוכיח את עצמה כמושכת קהל לא קטנה.

 

מספר ימים לפניי ההמראה, רוני הבעלים נכנס לחדר עם חולצה חדשה "חולצת הרכיבה הקלה בעולם!" כך הוא מכריז . והינה המוחות מתחילים לעבוד והרעיון של "נחש את משקל החולצה " קורם עור וגידים. החולצה תוצג לקהל והאדם שיקלע למשקלה של החולצה יזכה בחולצה!!

פתיחת מזוודות. מסדרים, מזיזם לפה, לשם, עוד פעם מזיזים ופיניטו. מוכנים למחר. קופצים לאכול משהו ואופס הדמו דיי כבר הסתיים . חפיף, מחר מתחיל האקשן האמיתי. ננוח ונקום רעננים. בינתיים הפרש השעות מתחיל להשפיע .

לגביי הפעילות עצמה לא ארחיב רק אספר שמהר מאוד מתחילה לחלחל תחושת "מה לעזאזל קורה פה?" אתה עסוק ללא הרף ואנשים רבים נכנסים ומתעניינים ..אתה מבין שאתה אינך אורח אלה מארח וכאחד כזה מוטלת עליך אחריות. וככול שהזמן עובר אתה מתחיל להפנים. הסיטואציה הזכירה לי פרסומת של מקונלדס.

בפירסומת בחור מגיע לסניף של מקדונלדס בשמיים כאשר בחורה יפה מגישה לו המבורגר. הבחור בחיוך שואל את הבחורה האם הגיע לגן עדן? ובאותו רגע מחסום מופיע על פיו והבחורה אומרת לו זה גיהנום!

אני מניח שכבר הבנתם את המצב , אני הולך לבלות כאן 4 ימים שלמים בלי לסובב חצי פדל .

כשכול החברים יתחילו בווטסאפים לגבי רכיבות סופש אני אעמוד או אשב עם חולצת פולו ומכנס ארוך לארח ולשוחח עם אנשים במקום לטוס עכשיו בין העצים . כן העולם השתגע! גן עדן או גיהנום?? לא הצלחתי להחליט. ואז אט אט אני מוצא זמן לשוטט בין הביתנים ולקיים פגישות שתכננתי מראש מביתן לביתן בניסיון להתכוונן למטרה אני מבין דבר מה..

הגעתי למטריקס ואני לא בטוח שאני קיאנו ריבס.אבל בעוד רגע מחברים לי את הפלאג ואני חוזר לעולם המקביל שלי. מכל פינה מביט אליי זוג אופניים צבעוני משובח לעיתים בנוי שילדת אלומיניום לעיתים בנוי שלדת קרבון. אבל יש פה משהו חשוד משהו שונה מטריקסי ,לרוב מכל שילדה מבצבץ גוש מתכת מלבני… גוש מתכת אנרגטי שמשנה את המראה אליו אני רגיל ומשנה תוך כדי תנועה את יחסיי הכוחות.

אוי לי הגעתי באמת ליעד לו מוכר יקום מקביל בו חיים רובוטים ??

ואז אני מבין, "חשמלית ושמה טיוואן." כן. ,אופניים מכול הסוגים הגדלים והצבעים וכולם, טוב כמעט כולם… מחושמלים.

והנה אני במטריקס ומנסים גם אותי לחבר לרעיון ואף לרגעים אני מבין את ההיגיון… אופניי דאון היל עם סוללה. בטח! לנווה שלום נטפס בלחיצת דוושה והירידה ? זו כבר לא בעיה.

אבל למה לחשמל אופני כביש לעזאזל? אני שואל ולא מוצא תשובה!!!

ארבעה ימים אני מתהלך בין המכונות מבוקר עד ערב ולהרבה מסקנות חשובות לא הגעתי. עכשיו אין ברירה , בתערוכה הבאה אמצא תשובה "גן עדן או גיהנום" מטריקס או לא…

Eurobike 2017 !here I come

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*