מי את נגה כורם?

את נגה כורם אני מכיר מאז היתה בת 12. היום, בגיל 25, אני פוגש אותה לאחר שבסבב האינדורו העולמי ה- EWS. הגיעה לתוצאות מרשימות. מרשימות מאוד אפילו.

נגה כורם, בת 25, גדלה בישוב בשם חרשים. הקרוב מאוד למישגב. היא מתגוררת כיום בתל אביב . ועובדת במישרה מלאה (בימים בהם היא בארץ) בקבוצת הרכיבה סייקלינג אקדמי (קבוצת אופני הכביש המקצוענית היחידה בארץ) לאחר שהתחרתה בסוף שנת 2016 בשתי תחרויות בסבב האינדורו העולמי. ה – EWS. החליטה להשתתף בשנת 2017 בכל הסבב. אני פוגש אותה אחרי התחלה מוצלחת לעונה הנוכחית. מקום 14 בתחרות הראשונה ומקום רביעי מכובד בתחרות השניה.

דן: היי נגה. עבר המון זמן מאז נפגשנו לראשונה. את זוכרת איפה זה היה?

נגה כורם: ברור. זה היה בתחרות ה-דאונהיל בבירייה ב-2004. זה היה קצת אחרי שהתחלתי לרכב.  הגעתי לתחרות הדאונהיל עם האופני זנב קשיח שקיבלתי בהשאלה מגיל בניטה.

דן: איך בעצם הכל התחיל?

נגה כורם: גדלתי בישוב קטן בצפון , בדרך כלל אחרי בית הספר היינו משחקים במגרש או מסתובבים בישוב, בימי שישי היינו צופים במשחקי הכדורסל ש”הגדולים” שיחקו כשבאחד מהפעמים הגיע בחור חדש לישוב בשם עוז דודאי עם אופנים מגניבים עם מעצורי דיסק ובנה כל מיני רמפות. בסוף המשחק כדורסל, מהר מאוד ביקשנו סיבוב על האופנים ושילמד אותנו לקפוץ. ומשם בעצם הכל התחיל, לאט לאט נכנסתי לענייני האופנים יותר ויותר, את אופני ההרים הראשונים שלי קיבלתי לבת מצווה. אופני זנב קשיח פשוטים של חברת- Iron Horseששימשו אותי לאורך כמה שנים לרכיבות דאון היל, כביש, קרוס קאונטרי…

דן: יש לך עוד תחביבים חוץ מאופניים?

נגה כורם: אני אוהבת כל הזמן להיות בתזוזה, לא ממש אוהבת לנוח (רק לפעמים), לעשות כל מיני סוגי ספורט בעיקר אתגרי, לבלות עם חברים, מסיבות, ואם כבר נחה אז בדרך כלל מול איזו סדרה בטלויזיה.

דן: מתי הבנת שאופניים עבורך זה דרך חיים?

נגה כורם: זה לקח זמן. בתחילת הדרך הייתי קצת עצלנית. בקייטנת האופנים (בשנה שבה התחלתי לרכב) ובאימוני הקבוצה. ונהנתי בעיקר מהירידות ופחות מהעליות. אבל למזלי הייתי תחת חסותו של עוז דודאי שהאמין בי מהיום הראשון שראה אותי על האופנים במגרש. מאז כבר טיפטף לי שאני יכולה להיות רוכבת ברמה בינלאומית אם רק אשקיע ואתמיד. הרגע שבו באמת הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות היה לאחר התחרות הראשונה שלי ב- XC באירופה, עם נבחרת ישראל בשוויץ בה סיימתי במקום השביעי. ראיתי כמה זה כיף, מאתגר ומספק. התמיכה של עוז, של חברי הקבוצה- טים מישגב, (בה התאמנתי עד שנת 2016 ) של ההורים, המשפחה והחברים מסביב מאוד עזרה. אפילו בבית הספר פירגנו ונתנו לי לעשות בגרויות חורף שאוכל בשיא העונה להתרכז בתחרויות.

דן: ספרי לי קצת על שגרת האימונים שלך.

נגה כורם: השנה החלטתי לאמן את עצמי. הלוז שלי מאוד משתנה , בהתאם לעבודה, התחרויות וכל הדברים מסביב. אני מנסה לעשות אימון ריצה אחד קל בשבוע, 1-2 אימוני אינטרוואלים בשבוע, רכיבה אחת ארוכה יחסית של יותר מ3 שעות (כביש או שטח). 1-3 אימונים על האופני אינדורו, שאחד מהם הוא אימון ספציפי, טכני. עם מאמן הטכניקה שלי-אלמוג אלפומה. בכל אימון אנחנו מחליטים על מה לעבוד (לדוגמא: סיבובים, דרופים, קפיצות…) ועובדים על קטעים קצרים שוב ושוב עד שאני מרגישה  איתם בנוח או שאלמוג מאשר לעבור הלאה. אני עושה 1-3 אימוני קרוספיט/חד”כ בשבוע עם מאמן הכושר שלי-ירון נוף, המתאים לי את האימונים לאינדורו. באימונים אנחנו עובדים על כוח לרגלים, ידיים, יציבה, וסבבי תרגילים בדופק גבוה לפעמים בשילוב מכשולים עם האופנים.

דן: מה זה אימון טכני?

נגה כורם: אלמוג מחליט מראש על מה אנחנו עובדים באימון. לפי זה אנחנו נוסעים למקום מתאים, הוא מסביר לי מה לעשות ועומד ובודק בנקודה מסוימת. עד שאני מבצעת אותו מושלם.

דן: מהם המסלולים האהובים עלייך בארץ?

נגה כורם: צרעה, יעד, חורשן ומנרה בעונות מסויימות.

דן: השתתפת כבר במספר תחרויות אינדורו. בעונה הקודמת וגם בעונה הנוכחית. ספרי לי קצת על איך היה.

נגה כורם: בעונה הקודמת, 2016, השתתפתי רק בשתי התחרויות האחרונות של הסבב EWS לאחר עונת קרוס קאונטרי ארוכה וקשה. תחרות האינדורו הראשונה שלי היתה בצרפת. הגעתי להנות, ולראות מזה האינדורו הזה שכולם מדברים עליו… לא ידעתי להעריך היכן אני ממוקמת והופתעתי מאוד לגלות שלאחר יומיים של תחרות סיימתי במקום ה-שישי. התחרות השניה התקיימה באיטליה הצלחתי להגיע אליה בספונטניות מוחלטת. חשבתי שיש לי מזל של מתחילים וחששתי מהתחרות. האימונים ממש לא הלכו כמתוכנן והיו לי הרבה תקלות. אבל בסוף סיימתי במקום השביעי והייתי מאוד מרוצה מכך. בעונה הנוכחית 2017, בתחרות הראשונה בניו זילנד, האימונים ביום הראשון היו מעולים. ביום השני היה פחות טוב… בראן הראשון של התחרות התרסקתי חזק על הראש. ירד גשם מטורף, היו מלא שורשים והיה חלק ביותר. היה לי קשה מאוד, כמה פעמים חשבתי לעצמי אולי כדאי לפרוש מהתחרות. סתם מסוכן… פשוט סבלתי ולא הצלחתי לרכב כמו שאני יודעת.. אבל אחרי הכל הגעתי עד ניו זילנד ולא הרשתי לעצמי לוותר. הייתי מאוד מאוכזבת מהאופן שבו רכבתי ושלא הצלחתי להתאפס על עצמי. לבסוף סיימתי במקום ה- 14התחרות השניה התקיימה באוסטרליה. לא היה לי מושג באיזה מקום אני ממוקמת. גם בתחרות הזו ירד גשם. היה קהל מטורף לאורך המסלול. בסוף התחרות, החזרתי את הצ'יפ וקיוויתי שנכנסתי לטופ 10, אך לא היה לי מושג, לאחר ששטפתי את האופנים, עצרו אותי מספר אנשים והחמיאו לי על התוצאה. לא הבנתי למה. וכשאמרו לי שסיימתי 4 אמרתי להם שזה בטח טעות ושכדאי שנחכה לתוצאות הסופיות, לבסוף החלטתי ללכת לשופטים לבדוק, והסתבר לי שאני במקום הרביעי. שמחתי מאוד והופתעתי  מאוד.

דן: איך הגעת לתחום האינדורו?

נגה כורם: שנה שעברה,2016, רכבתי קרוס קאונטרי אולמיפי. ניצחתי את אליפות ישראל. התחריתי באליפות העולם, אבל הדברים לא התחברו לי. הרגשתי שאני משקיעה המון אנרגיה באימונים ובאורך חיים ולא מצליחה להגיע לכושר ולהישגים להם כיוונתי. בשלב מסוים זה הפך להיות עומס נפשי ופיזי והפסקתי להנות מזה והחלטתי לצאת להפסקה לאחר תחרות נוראית ביותר שהייתה לי בארה”ב. כשחזרתי לארץ, המשכתי לרכב מידי פעם עם חברים אבל רק רכיבות לכיף ללא מטרה מסוימת, בערב “על האש” עם חברי הפרלמנט ממשגב, (חבורה מג'אינט רקפת וטים משגב) הם שיכנעו אותי שאני צריכה להתחרות בתחרות האינדורו הקרובה (מספר שבועות מאוחר יותר) אז שלחתי מייל למארגנים של ה – EWSולהפתעתי קיבלו אותי למרות שההרשמה כבר נסגרה. נמרוד בן דויד מ- GIANT ISRAEL שמע על כך ומיד נתן לי לבחור אופנים מהחנות לתחרות. עשיתי 4 אימונים על אופני הריין החדשים שקיבלתי. אירגנתי את הכל תוך מספר ימים, ונסעתי לתחרות בצרפת. הגעתי לתחרות הראשונה של ה- EWS. למזלי התלווה אלי חבר טוב בשם אלירן שקדן. מאוד נהניתי כבר באימונים על המסלול. ביום הראשון לתחרות עשיתי לא מעט טעויות, מאוד התרגשתי, אבל היה טוב בסה”כ, ובערב כשבדקתי את התוצאות הופתעתי לגלות שאני תשיעית שניות ספורות ממקום שישיהפתעתי את עצמי. מאוד. ולמרות שרק באתי להנות, קמתי בבוקר עם מטרה לצמצם את השניות האלו, לבסוף הצלחתי וסיימתי במקום השישיבתחרות בפינאלה באיטליה היו לי קצת בעיות לוגיסטיות, לא הגיעו לי האופנים ואת היום הראשון של האימונים עשיתי עם אופני קרוס קאונטרי של חברה. ואז על אופני האינדורו של המארגן. אבל ביום השני של האימונים כבר הייתי עם הציוד שלי והמצב השתפר. לבסוף סיימתי במקום השביעי. שמחתי מאוד שהצלחתי לסיים שוב בטופ 10 למרות ההכנה שלא הייתה מוצלחת.

דן: מה זה אינדורו בכלל? עליות? ירידות?

נגה כורם: אינדורו לדעתי זה שילוב של קרוס קאונטרי עם דאונהיל. יש בדרך כלל יומיים שלמים של אימונים בהם מבלים את כל היום על האופנים, ומיד אחרי, יום או יומיים של תחרות. כל תחרות היא שונה. בדרך כלל מ- 09:00 בבוקר עד 16:00 אחר הצהריים. את העליות עושים בקצב נוח יחסית, אבל לא קל. מדברים עם שאר הרוכבים ויש אווירה טובה. המדידה היא בעצם אך ורק בירידה. יש שעון שמודד כל סטייג (שלב) ולבסוף הרוכב עם הזמן הקצר ביותר מנצח. זאת אומרת שצריך לתת הכל בכל ירידה. כולל לפדל בכל רגע שאפשר בכל הכוח.  ב- XC  למשל, נחים בירידות. עוד דבר חשוב זה טקטיקה. אתה נמדד על כל הסטייגים ומה שחשוב זה הזמן הכולל. אז צריך לדעת שגם אם מתרסקים  חזק, לא לוותר ולהמשיך לדחוף חזק בשאר הסטייגים.

דן: יש לך ספונסרים?

נגה כורם: אני רוכבת עצמאית, ללא קבוצה. אבל יש לי ספונסרים אישיים התומכים בי בציוד ושלושה ספונסרים שעוזרים לי לממן חלק מהנסיעות. 

GIANT ISRAEL, SOURCE hydration, שמיר אופטיקה ,ALPINE STARS , DT swiss ,SHIMANO, LAZER, טל אופטיקה- OAKLEY, מוטו אופן-צמיגי maxxisוספירולינה קידרון.

דן: מה זה בעצם להיות רוכבת עצמאית בתחרויות בסדר גודל כזה?

נגה כורם: קשה להיות לבד. לרכב לבד, לתקן הכל לבד. להחליף צמיגים ועוד, אבל האמת שאני רגילה לזה. מגיל 17 אני מתחרה בחו"ל בתחרויות קרוס קאונטרי לבד. למזלי הכרתי את משפחת בר-און שהפכו להיות משפחה שנייה שלי, בזמנו הם גרו בשויץ והייתי נוסעת אליהם ויוצאת משם לתחרויות. חוץ מהם תמיד יש אנשים נחמדים ששמחים לעזור. צריך להעזר באנשים שלא מכירים. לפעמים אני נתקעת ומתחרה עם ציוד לא ממש תקין. לדוגמא בתחרות האחרונה רכבתי עם  מוט כסא שלא ממש עבד ולא הצלחתי לתקן אותו שם. אבל בסה”כ זה חלק מהאתגר והחוויה. בארץ זה כיף שהספונסרים דואגים לי להכל, אני פשוט משאירה את האופנים בג'אינט נתניה או רקפת והם חוזרים כמו חדשים.

דן: מה ה- SETUP\כיוונים של האופניים שלך?

נגה כורם: אלמוג אלפומה ותמיר זינגר מכוונים לי את האופניים בארץ. אני סומכת עליהם. ובחו"ל מה שנשאר לי זה בדרך כלל רק לנפח את הצמיגים. 

אני רוכבת על GIANT REIGN Advenced 1 עם מפרט מקורי שנת 2016. סאג בבולמים של  30% באחורי ו- 20% בקדמי עם שני טוקנים. הברקסים מכוונים מעט גבוה לטובת נוחות במסלולים תלולים. אני עדיין מנסה להתרגל לזה. הצמיגים של maxxis. אחורי high roller. קדמי minion שניהם EXO מורכבים טיובלס על חישוקי DT swiss. אם יש בוץ וגשם אני מחליפה ל- maxxis shorty. לחץ בצמיגים הוא לפי ההרגשה ובהתאם למסלול. את רוחב הכידון אני לא זוכרת. פשוט רוכבת עם מה שהרכבנו על האופנים לפי המלצת החברים.

דן: ספרי לי על חוויה לא נעימה שחווית ברכיבה.

נגה כורם: יש לי המון חוויות שחלקן כמובן פחות טובות. לדוגמא תחרויות בגשם ובוץ שהפכו לתחרויות ריצה עם האופניים על הגב 🙁 או הגעה לתחרות עם ציפיות גבוהות שלא ממש תואמות לרמת הכושר שהייתי באותו זמן… בתחרות ה – EWS בניו זילנד ממש לא נהניתי. מזג האויר, ההרגשה שאני לא ב- ZONE על האופניים. אפילו רציתי לפרוש באמצע. שאלתי את עצמי אם בחרתי נכון, ואם אני רוצה להמשיך. למזלי הצוות של שימנו העולמי היו בFeed Zone באוסטרליה וניקו לי את האופנים ותיקנו לי את הברקסים , דבר שהיה מאוד משמעותי. אבל מכל חוויה רעה לומדים משהו להמשך. כמו למשל, תמיד להשאיר בגדים יבשים להחלפה. לשטוף את האופניים בין הסטייגים. או מה צריך לחזק בגוף ומה לשנות באימונים.

דן: רוכב \ רוכבת שאת מעריצה? מודל לחיקוי?

נגה כורם: מאז שאני ילדה אני מעדיפה לא לדבר על רכיבה או על רוכבים. פשוט רוצה לרכב. אז אין מישהו ספציפי. בעיקר למדתי המון מאנשים שפגשתי לאורך השנים. מנסה לקחת תכונות חיוביות מכל אחד ולאמץ.

דן: מה השאיפות שלך?

נגה: שאלה טובה. התחלתי לרכב כי זה היה פשוט כיף. אבל עכשיו כשהגעתי לאן שהגעתי, אני רוצה להיות בטופ העולמי. אז השאיפה שלי העונה היא להיות בעשיריה הראשונה.

דן: טיפים למי שרוצה הלתחיל להתחרות?

נגה כורם: פשוט לצאת ולרכב, לא לחשוב על זה יותר מידי, להירשם לתחרות ולנסות. מקסימום תגיעו אחרונים. אבל תלמדו מזה המון וזה ישפר אתכם, ורוב הסיכוים שממש תהנו, עם זאת הייתי ממליצה להגיע קודם למסלול, לבדוק שאתם מסוגלים לעשות אותו במלואו ולהירשם לקטגוריה המתאימה לכם ועם הזמן לעלות לקטגוריה גבוהה יותר.

דן: מה בעצם הפך אותך מחובבנית למי שאת היום?

נגה כורם: אני חושבת שמההתחלה לא באמת הייתי חובבנית. תמיד אהבתי את הלחץ שבתחרויות, את האתגר, ואת הסיפוק שאחרי. אפשר להגיד שזה באופי שלי. מגיל צעיר התאמנתי במסגרת של רוכבים וקבוצה. ברוב הדברים אני די מקצועית. אבל היום אחרי כמה שנים כרוכבת הישגית, אני מנסה קצת יותר לשחרר כשצריך ולהינות מהדרך ומהרכיבה.

דן: מה ההבדל בעצם בין חובבן למקצוען?

נגה כורם: רוכב מקצוען מקבל משכורת כדי לרכב והעדיפות הראשונה בסדר היום שלו היא אימונים ולאחר מכן כל השאר. השנה התחלתי לעבוד במישרה מלאה באזור התשע שעות ביום. לפעמים יותר ולפעמים פחות. מיותר לציין שלא פשוט לשלב בין השניים ולמצוא את האיזון בין לעשות את העבודה שלי כמו שנדרש, לבין להתאמן באופן מקצועי. אז כמו שאני רואה את זה אני לא רוכבת מקצוענית, אבל מנסה להתנהל באורך חיים מקצועי בתוך המסגרת הזו. אני לרוב מתאמנת עד 10:00 בבוקר ואז יוצאת לעבוד. לרוב אין לי ממש זמן לבילויים או לדברים אחרים. בתקופות בהם אני בחו”ל יש לי קצת יותר חופש וזמן פנוי. אבל זה המחיר שבחרתי לשלם כדי להתחרות ברמות האלו. אני כרגע מסודרת כספית רק לחצי הראשון של העונה… אז אני מקווה למצוא עוד עזרה כדי לממן את שאר העונה..

דן: יש לך חבר?

נגה כורם: היה ונגמר. כרגע אין.. לא קל למצוא בן זוג שיכול להסתדר עם אורח החיים המשוגע הזה.

דן: משהו לסיום?

נגה כורם: כן. יש לי חלום קטן שרץ אצלי בראש כבר מספר שנים. לעזור לרוכבות צעירות להתקדם, להגיע לרמה בין לאומית גבוהה. ולראות כמה שיותר נשים על קו הזינוק.

דן: נגה אנחנו מאוד גאים בך ויכולים רק לאחל לך הצלחה בעונה הקרובה ובכלל.

למי שרוצה להתעדכן באינסטגרם של נגה:

Instagram Noga Korem

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*